השנה יתמקד יום העיון בקהילה הלהט"בית ומצבי סיכון. המפגש בין אלו יכול להתחיל בבית בו גדל הלהט"ב, ובו הוא נפגש לראשונה עם גילויי הומופוביה של משפחתו הקרובה, אשר בעצמם יכולים להוות מקור לפגיעה, וכן נקודת מוצא למפגש עם מצבי סיכון נוספים.

ביום העיון השנה נדון במצבי סיכון רבים: אלימות, סמים, הפרעות אכילה, זנות, פגיעות מיניות ועוד. נבחן את המפגש שלהם עם הקהילה הלהט"בית, האם להט"בים נחשפים אחרת למצבי סיכון, האם הם נפגעים באופן שונה, והאם להיות להט"ב הוא לכשלעצמו מצב סיכון. ננסה להציע דרכי התמודדות והתערבות העומדות לרשות אנשי מקצוע, אשר לוקחות בחשבון את המורכבות והשונות של הלהט"בים.

סוגיות אלה ונוספות עומדות במרכזו של יום העיון, המיועד לאנשי טיפול מדיסציפלינות שונות. בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א, מרכז החינון חושן וארגון פסיכולוגיי יציגו ביום העיון גופי ידע תיאורטיים וקליניים, העוסקים בסוגיות טיפוליות והיבטים רגשיים עימם מתמודדים מטפלים ומטופלים במרחב הטיפולי על צורותיו השונות.

פתיחה, ברכות:

ד"ר דן שרון - יו"ר אקדמי, היחידה ללימודי המשך והשתלמויות
בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב

בתיה פנחסי - בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב

אירית צביאלי-אפרת - מנכ"ל מרכז חוש”ן

גברים צעירים ונשים טרנסג'נדריות צעירות העוסקים בזנות בישראל

ד”ר בלהה דוידזון-ערד וד"ר רונית ליכטנטריט

פאנל מסכם - האם להיות להט"ב זה 'מצב סיכון'? - מנחה ד"ר עופר מאורר

גן נעול: שיטוט מיני (Cruising) וסקסואליזציה של כמיהות רומנטיות
כחיפוש אחר ריפוי דיסוציאציה בזהות הגברית ההומוסקסואלית
אריאל יזהר, פסיכולוג קליני

ההרצאה תעסוק בנסיון להבין את תופעת הקרוזינג (Cruising) המלווה את התרבות ההומוסקסואלית בצורות שונות ובמידות משתנות של כפייתיות.

ייבחן הקשר בינה לבין הקושי בביסוס זהות גברית הומוסקסואלית, המהווה תנאי לחיפוש רומנטי בטוח, פתוח, וכזה הנשען על יכולת בשלה להתקרבות אינטימית שלמה יותר.

ברצוני לטעון כי הגן - המרחב בו מתבצע הקרוזינג - בין אם הוא תחום ממשי בגיאוגרפיה של העיר או תחום וירטואלי ברשת האינטרנט, הינו גם מרחב נפשי, פנימי. זהו גן אוהבים הנעול משני עבריו: מחד, מאפשר מרחב זה לחוות חלקים עמוקים ביותר בעצמי - חלקים הנמצאים בדיסוציאציה מהאישיות המתגלה בעולם הלגיטימי והמואר של החיפוש הרומנטי, ושלכאורה נראה כי אין דרך לחוותם בתוך יחסים קרובים מחוץ למרחב ה"גַני".

מאידך, זהו גן הנעול לא רק בפני העצמי, אלא אף על העצמי - ההופך למנותק, סהרורי וחסר חיים.

בהרצאה תידון דינמיקה כפולה זו, תוך התמקדות במהותם של החלקים הדיסוציאטיביים כפי שהובנה במהלך טיפולים, ובהקשר, כאמור, למרכיבי הגבריות הקונפליקטואליים של מטופלים הומואים.

טיפול בהפרעות באכילה בקרב האוכלוסיה הלהט"בית
אורי שפר - MSW

תמיר (שם בדוי), הומוסקסואל בן 28, הגיע לקליניקה בעקבות בולמוסים ללא הקאות המלווים בצום. תמיר טופל בעבר בקליניקות המתמחות בטיפול בהפרעות אכילה, אך חש שהוא לא מצליח להחזיר שליטה לחייו.

כמו כן סיפר, שלמרות שדיבר במשך כמה שנים בקליניקות אלה על קלוריות, משקל גופו והרגלי אכילתו, לא חש בנוח לספר על נטייתו המינית או על היותו בארון מול הוריו וחבריו. תמיר האמין שמשפחתו וחבריו לא יקבלו את נטייתו המינית. מאידך, הרגיש שהקהילה הגאה לא תקבל אותו בשל היותו שמנמן, ושלא ימצא חבר. תסכולו הלך וגבר עם הזמן, ועימו גברו גם הבולמוסים והצומות.

הפרעות באכילה (Eating Disturbances) הן דפוסי התנהגות, תפישות, גישות, מחשבות ורגשות, הקשורות למזון ולהרגלי אכילה לקויים. הן קיימות בכל השכבות הסוציו-אקונומיות, המעמדות החברתיים והקבוצות האתניות. שכיחותן באוכלוסיה גדלה במהלך העשורים האחרונים, ויש הרואים בשכיחות זו ממדי מגפה, בעיקר בעולם המערבי. ממצאי מחקרים בעשורים האחרונים מצביעים אף על עליה בשכיחותן של הפרעות באכילה בקרב גברים בכלל, ובקרב גברים הומוסקסואלים בפרט.

מדוע גברים הומוסקסואלים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעות באכילה, בהשוואה לגברים הטרוסקסואלים?
ומדוע נשים לסביות נמצאות בסיכון מופחת לפתח הפרעות באכילה בהשוואה לנשים הטרוסקסואליות?

בסדנא נסקור את הגורמים להפרעות באכילה בקרב האוכלוסייה הגאה, בדגש על גברים הומוסקסואלים הנמצאים בסיכון גבוה לפתח הפרעות באכילה: הן מתוך ממצאי מחקרים, והן מנקודת מבטם של גברים הומוסקסואלים בישראל. כמו כן, נבדוק כיצד באים גורמים אלה לידי ביטוי בטיפולים קליניים, ונבחן דרכי התמודדות עמם בטיפול.

הסדנא תשלב תיאור ובחינה של חקרי מקרה, קטעי תוכניות טלוויזיה העוסקות בתחום, ודיון עם המשתתפים אודות סוגיות טיפוליות המתקשרות לנושא טיפול בהפרעות באכילה בקהילה הגאה.

"חיפשתי להרגיש יותר כאב": פגיעה עצמית באוכלוסיית הלהט"ב
ליטל גליק, פסיכולוגית, M.A

פגיעה עצמית לא אובדנית (Self Injury), המתבטאת בגרימת חתכים, כוויות וחבלות עצמיות, הפכה לתופעה שכיחה המאפיינת כ-10% מהאוכלוסיה הלא פסיכיאטרית. גישות ומודלים תיאורטיים רבים ניסו להסביר את התופעה, כאשר רבים מהם מתבססים על ההנחה כי מדובר בהתנהגות המאפשרת לבטא, לווסת ולשכך כאב רגשי עמוק ובלתי ניתן לביטוי מילולי.

מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה במיוחד של התנהגויות פגיעה עצמית בקרב האוכלוסיה ההומו-לסבית, ואפילו בקרב אנשים אשר חווים מידה מתונה בלבד של משיכה לבני אותו המין. מגמה זו מושפעת הן מהקשיים ומגורמי הסיכון המוגברים אליהם חשופה הקהילה הלהט"ב, ומהקשיים הרגשיים המתלווים אליהם, והן מהיבטים הנוגעים לדימוי עצמי, תפיסת הגוף וגיבוש הזהות המינית.

סדנא זו תעסוק בשני היבטים מרכזיים, אשר יכללו מתן רקע תיאורטי ודיון פתוח:

האטיולוגיה של הפגיעה העצמית בקהילת הלהט"ב: סקירת האטיולוגיה של הפגיעה העצמית, תוך התייחסות לסוגיות ייחודיות לקהילה הלהט"ב, כגון דימוי גוף, אובדנות ויחסים בין-אישיים. כמו כן, יידונו האופן בו מתקבעת הפגיעה העצמית ברפרטואר ה(נפשי) התנהגותי, והשפעותיה על הבטי חיים משמעותיים.

פגיעה עצמית בחדר הטיפולים: מחקרים מצביעים על הקושי של מטפלים וצוותים טיפוליים להכיל, להתמודד ולדון עם מטופלים בנושא הפגיעה העצמית. בהתאם, פעמים רבות ננקטות בתגובה לפגיעה העצמית תגובות אשר הוכחו באופן מחקרי כבלתי יעילות ואף מזיקות. חלק זה של הסדנא יעסוק בגורמים לקושי בהתמודדות עם פגיעה עצמית בחדר הטיפולים, ודיון בדרכי טיפול והמשגה חלופיות.

הומופוביה מופנמת והשפעתה על בריאותם הנפשית של הומואים
אילן רוב, עובד סוציאלי קליני

התהליך החברתי, התרבותי, הפסיכיאטרי והפוליטי בחברה המערבית מאפשר היום התייחסות חיובית יותר להומוסוקסואליות מבעבר. בעולם הפסיכיאטריה, הומוסקסואליות נחשבה עד 1973 לפתולוגיה. לאחר מכן, הוצאה מספר האבחנות הפסיכיאטריות.

כיום, לאחר התפתחויות, קיימת בשדה המחקר הבנה חדשה, שהסיכון לפתולוגיה טמון בעמדות החברתיות השליליות שהומואים מפנימים, ולא בהומוסקסואליות עצמה. ההומופוביה החברתית הולכת ומופנמת בעצמי של הילד הגדל להיות הומו. המצוקה הנפשית חריפה במיוחד בקרב בני נוער הנמצאים בראשיתו של תהליך גיבוש הזהות המינית, שכן כפי שהחברה תופסת אותם - כך גם הם תופסים את עצמם: כבזויים, כחולים וכסוטים.

בחלקה הראשון של הסדנא אציג באמצעות המחקרים הקיימים את תהליך ההפנמה של ההומופוביה, הן כשלב התפתחותי נורמלי, והן כשלב המתקבע ויוצר פתולוגיה. הפתולוגיה הרחבה שאתאר מתאפיינת בהפרעות נפשיות כמו הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה והפרעות אכילה, וכן בהתנהגויות הרסניות כמו שימוש בחומרים ממכרים, נסיונות אובדניים והתנהגות מינית לא מוגנת.

בחלקה השני של הסדנא אתאר תהליך טיפולי עם מטופל שסובל מהומופוביה מופנמת. בתיאור הטיפול אציג דוגמאות המשקפות את ההומופוביה המופנמת ואת השפעותיה הנפשיות על המטופל. אתייחס בהקשר התוך-אישי לדיכאון, ובהקשר הבין-אישי לקשיים ביצירת קשר אינטימי ולהתנהגות מינית מסוכנת. בנוסף, אתבונן על הופעת ההומופוביה המופנמת בטיפול, דרך עיניים של תיאוריות פסיכואנליטיות שונות: תיאוריית הדחף, תיאוריית יחסי אובייקט ופסיכולוגיית העצמי.

בחלק השלישי יתקיים דיון, שבמהלכו יוזמנו משתתפי הסדנא להביא שאלות, הבנות, סיפורים ואסוציאציות במפגשם עם ההומופוביה המופנמת מזווית אישית ומזווית מקצועית.

כאשר המטופל נדבק ב-HIV במהלך הטיפול
יעל פזואלו, פסיכולוגית קלינית מומחית
רני לוי, עובד סוציאלי, פסיכותרפיסט, מנחה קבוצות

בסדנא זו ברצוננו לעסוק במצב מוגדר אחד, אשר לו פנים והבטים מגוונים.
הסיטואציה שבה נעסוק היא הידבקות של מטופל/ת ב-HIV במהלך הטיפול.

מתוך התנסויות נפרדות בסיטואציה כזו בקליניקה ודיון על כך, עלו אצל שנינו שאלות שונות:

•  האם יש הבדל עקרוני בין הידבקות ב-HIV במהלך הטיפול לבין התרחשות של אירוע קשה אחר, כגון חוויה של שכול, גילוי מחלה אחרת, או תאונה ופציעה, המתרחשים במהלך הטיפול?

•  מה מקומו של המטפל, מבחינה הקונקרטית והנפשית, מול אירוע כל כך משמעותי אצל המטופל?

•  כיצד משפיעה ההידבקות על יחסי ההעברה וההעברה הנגדית בטיפול?

•  האם הטיפול יכול לשרוד את הידבקות המטופל?

כאשר המטופל נדבק ב-HIV במהלך הטיפול, עולות אצל המטפל/ת תחושות של כאב על האופן בו חיי המטופל יצאו ממסלולם, חרדה לגורל המטופל, אשמה על כך שלא שמר/ה על המטופל, וכן צורך במתן תשובות לשאלות קונקרטיות הקשורות בעזרה למטופל.

בסדנא נשתף בניסיוננו בעבודה עם סיטואציות כאלה בקליניקה, נביא חומר תיאורטי הקשור בנושא, ונפתח את הדיון להעלאת שאלות ולשיתוף בדילמות, בשאלות אתיות, וברגשות הקשורים לחוויה זו.

דיכאון וייצוגי עולם עוין בקרב נוער הומו-לסבי: על סכנות אובייקטיביות וסובייקטיביות
ממצאי מחקר עכשווי והשלכות טיפוליות
ד"ר גבע שנקמן

הקשיים והסכנות אליהם חשופים הומואים ולסביות צעירים זכו עד כה למספר דרכי התייחסות. דרך אחת, לדוגמה, נגעה לסימון אירועי החיים הקשים שאליהם חשופה אוכלוסיה זו (סיכון גבוה יותר להטרדות והתעללות מצד בני המשפחה וקבוצת השווים, סיכון גבוה יותר להיות קרבן לפשעי שנאה, פגיעה מינית ואפליה). דרך אחרת התמקדה בתהליך המורכב והייחודי של היציאה מהארון והסכנות הנלוות לו.

בסדנא הנוכחית נבקש להתייחס לקשיים ולסכנות הנתפסות ע"י נוער הומו-לסבי, תוך שימוש במושג "תרחיש העולם העוין" (Hostile-World Scenario). תרחיש העולם העוין מוגדר כייצוג נתפס, אקטואלי או פוטנציאלי, של איומים שחווה אינדיבידואל לשלמותו הפיזית או הנפשית.

בסדנא יוצגו לדיון ממצאי מחקר עכשווי של המנחה, שהשווה מדגם של נוער הומו-לסבי עם מדגם מתואם של נוער הטרוסקסואלי במדדי דיכאון וייצוגי עולם עוין. ממצאים אלה סימנו מספר רב של ייצוגי עולם עוין המעסיקים בני נוער הומו-לסבי יותר מאשר נוער הטרוסקסואלי (לדוגמה: חשש מלהיות קרבן לפשיעה, חשש מוגבר מהידבקות במחלות, חשש מהפרת אמון בתוך קשר אינטימי, יותר חשיבה על המוות ופחד גדול יותר מזקנה). כמו כן, זיהה המחקר רמות דיכאון גבוהות יותר בקרב נוער הומו-לסבי ביחד לנוער הטרוסקסואלי.

בסדנא ייערך דיון באשר לממצאים השונים שעלו במחקר, החשיבות הייחודית של הקונטקסט הישראלי לנושא, והיבטים טיפוליים רלוונטיים. משתתפי הסדנא יוזמנו לאורך כל הדיון לשתף בסוגיות הנדונות, כפי שעולה מעבודתם הקלינית ו/או מחייהם.

דרך העבודה: דיון מונחה, אשר יחל בהצגת המחקר וממצאיו, וימשיך בשיתוף של המשתתפים בחוויות מעולמם הטיפולי והאישי בהקשר זה. לאחר מכן נדון בהיבטים הטיפוליים הנגזרים מן הממצאים השונים.

לקריאה נוספת:

•  Cochran, S. D., Sullivan, J. G., & Mays, V. M. (2003). Prevalence of mental disorders, psychological distress, and mental health services use among lesbian, gay, and bisexual adults in the United States. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 71, 53–61.

•  Lock, J., & Steiner, H. (1999). Gay, lesbian and bisexual youth risks for emotional, physical, and social problems: Results from a community-based survey. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 38, 297-304.

•  Rosario, M., Schrimshaw, E. W., & Hunter, J. (2006). A model of sexual risk behavior among young gay and bisexual men: Longitudinal associations of mental health, substance abuse, sexual abuse, and coming-out process. Education and Prevention, 18, 444-460.

•  Savin-Williams, R. C. (1994). Verbal and physical abuse as stressors in the lives of lesbian, gay male, and bisexual youths: Associations with school problems, running away, substance abuse, prostitution, and suicide. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 62, 261-269.

טיפול בנוער טרנסג'נדרי בבית דרור
לי ראובני, עובדת סוציאלית, בית דרור

בית דרור הינו מרכז ייחודי לנערים ונערות הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים, החווים דחיה וניתוק על רקע האוריינטציה המינית שלהם, ונמצאים בזמן משבר. מדובר בהוסטל חֵרוּמי הפתוח 24 שעות ביממה לנוער במצוקה, אשר נדחה מביתו או ברח בעקבות דחיה סביב האוריינטציה המינית.

נכון להיום, בית דרור הינו המקום היחיד הנותן מענה כוללני לבני נוער טרנסג'נדרי, מענה הכולל תהליכי שינוי מגדר רפואיים, מענה רגשי וכלים אינסטרומנטליים (קורת גג, השלמת 10 ו-12 שנות לימוד, סיוע במציאת מקום עבודה, ועוד).

טרנסג'נדרים בבית דרור

בני נוער המרגישים כי ברצונם להתחיל תהליכי שינוי מגדרי מתקשים למצוא מסגרות תומכות בקהילה, בעיקר אם הם עדיין בגיל בית הספר, וכאשר המשפחה מתקשה לקבל את התהליך. גיל הקליטה של נוער טרנסג'נדרי לבית דרור נמצא בירידה, ועשוי להגיע לגיל 15. לפיכך, משך השהייה שלהם בבית דרור יעלה על זמן השהייה הרגיל.

ההרצאה תעסוק באתגרים הגדולים שבעבודה עם נוער טרנסג'נדרי:

•  פניה לתהליך רפואי ממוסד, מפוקח ומאושר, תוך מניעה של פניה מהירה למוצא בשוק השחור

•  התמודדות עם עיסוק בזנות (ר' בהמשך)

•  תהליכי גישור עם המשפחה

•  מציאת מסגרת המשך בקהילה

עיסוק בזנות - הגישה הטיפולית של בית דרור

בתקופה הראשונית, כאשר רק נחשפנו לתופעה, היתה הגישה בבית דרור כי העיסוק בזנות הוא קו אדום, משמע: כל נער או נערה שחשפו בפנינו כי הם עוסקים במתן שירותי מין, אינם יכולים להמשיך לשהות בבית.

מתוך למידה והבנה של המצוקה והדחיה הרגשית שחווים אותם בני נוער, ועד כמה הם זקוקים למרחב שיחה פתוח ולשיתוף, החלטנו כי יש להסיר קו אדום זה, ולאפשר גם להם להיעזר בבית דרור.

בעקבות שינוי התפיסה הטיפולית מול בני נוער העוסקים בזנות, ניתן לומר בוודאות כי בראש ובראשונה - הרגישו הנערים בטוחים יותר, ופתוחים יותר לדבר על הקשיים, המצוקה, ואולי אף על ה"בחירה" שלהם לעסוק בזנות. בהמשך, גדל מספר הנערים שעוסקים בזנות בבית דרור, עם הגיען של יותר פניות לעזרה - גם באופן עצמאי מבני הנוער, וגם דרך איתור של פרוייקט "ערים בלילה".

בהרצאה נשמח לשתף בדרכי הטיפול והתתמודדות עם הקשיים והדילמות המלווים את התהליך.

לבך נשבר בקרבי:
העברה נגדית גופנית ככלי דיאגנוסטי למצבי סיכון
ד"ר אסף רולף בן-שחר
אלעד חדד

העברה נגדית גופנית מסמנת למטפל אדוות של מרחבים לא נאמרים, הרבה לפני שגלי הרגש והמחשבה מגיעים אל חופי ההכרה וזוכים להמללה ולדיוק.

חידוד וכוונון יכולת ההקשבה להעברה הנגדית הגופנית יוצרים פוטנציאל טיפולי ראשון במעלה להערכת מצבי סיכון. מטופלים מקהילת הלהט"ב חשופים לסיכונים פנימיים וחברתיים - חלקם ברמה לא מודעת.

הסדנא תציג כיצד השימוש בהעברה נגדית גופנית מעשיר את היכולת לנטר ולווסת סיכונים בדיאדה הטיפולית ומחוץ לה, עוד לפני שהם מדוברים בקשר הטיפולי. הסדנא תציג רקע תיאורטי, מקרה טיפולי של עבודה עם נערה לסבית, ותרגול בקבוצות קטנות שיטפח יישום קליני של הכלים המוצגים, בדגש על עבודה עם קהילת הלהט"ב בכלל, ולסביות בפרט.