לסבית

אישה הנמשכת מינית ו/או רומנטית בעיקר לנשים אחרות ומעוניינת לנהל איתן מערכות יחסים מיניות ו/או רומנטיות.

המונח הופיע לראשונה במשמעותו המקובלת כיום בשנת 1890, ככינוי לאישה המעורבת באקטים מיניים עם נשים אחרות. מואחר יותר הוא הפך למקבילה הנשית למילה סדומאי (מבצע מעשי סדום). מקורו של המונח בשמו של האי היווני לסבוס, שם חיה המשוררת סאפפו (Sappho), ילידת המאה השביעית לפני הספירה. המידע הביוגרפי על סאפפו מועט, אך בשיריה המעטים ששרדו ניתן לזהות משיכה לנשים לצד שירי אהבה ותשוקה לגברים. ככל הנראה היו נשים שחיו תחת חסותה ולמדו ממנה הלכות חיים ותרבות. 

לאורך השנים חוקקו מדינות מעטות חוקים האוסרים על התנהגות לסבית, בניגוד לחוקים הרבים שאסרו על התנהגות הומוסקסואלית. במדינת ישראל, למשל, מעולם לא היה איסור חוקי על קיום יחסי מין בין נשים. ייתכן שהסיבה לכך היא שלאורך ההיסטוריה המערבית המודרנית נשים לא זכו לממש את המיניות שלהן באותה המידה בה היה מקובל לגברים לממש את המיניות שלהם. גם אם מימשו אותה, מיניותן נתפסה כשולית או כתוצר-לוואי של דחף ביולוגי להרות וללדת. משום שאין במיניות בין נשים סיכוי להריון, נתפסה מיניות זו לרוב כלא-מינית – כשעשוע תמים, כביטוי לידידות נפש עזה או כביטוי של חיבה אפלטונית. כתוצאה מכך, נשים לסביות נענשו פחות מאשר גברים הומוסקסואלים במדינות בהן היו חוקים שאסרו על התנהגות מינית הומוסקסואלית.

תפיסה זו של המיניות הנשית בכלל ושל המיניות הלסבית בפרט משפיעה גם על האופן שבו ניתן להבין את התיעוד ההיסטורי. קיימות עדויות ליחסים לסביים מתרבויות שונות ובזמנים שונים, אך לרוב קשה להבין מה טיבם של היחסים המתוארים. למשל, בין המאה ה-17 למאה ה-19 היתה "חברות רומנטית" בין נשים דבר מקובל חברתית במקומות מסוימים, אך בשל האופי השמרני של התקופה לא ברור אם יחסים כאלה כללו גם אלמנטים מיניים.