הומופוביה מופנמת (הומופוביה עצמית)

הומופוביה עצמית (או הומופוביה מופנמת) היא הפנמה של עמדות הומופוביות בקרב להט"בים, מערכת של עמדות ורגשות שליליים כלפי גילויים הומוסקסואליים בקרב הפרט עצמו ובקרב אחרים, וביטויה המרכזי הוא בשנאה עצמית אשר גורמת לפרט אי נוחות וחוסר קבלה של נטייתו וזהותו הלהט"בית. תופעה זו של הפנמת עמדות שליליות כלפי להט"ביות נכונה לכל קשת הנטיות המיניות והזהויות המגדריות והיא מכונה בהתאם: לסבופוביה / ביפוביה / טרנספוביה / קווירפוביה עצמית. לאור העובדה שאנו גדלים ומחונכים בחברה המושתתת על עקרונות הומופוביים אשר בה הטרוסקסואליות היא הנורמה, וכל זהות או פעילות אחרת שאינה כזו מסומנת כסטייה, אנו נוטים להפנים עמדות ואמונות הומופוביות. להט"בים, בדומה לכל שאר האוכלוסיה, גם נוטים להפנים עמדות ואמונות הומופובית אלו.

הומופוביה עצמית מחייבת בדרך כלל התמודדות יום-יומית ומתמשכת, גם אחרי שהנטייה המינית או הזהות מגדרית מגובשות. הומופוביה עצמית אינה תכונה "טבעית" או מולדת של הפרט, כי אם מערכת עמדות שליליות שהופנמה לאור הערכים ההומופוביים שהחברה מושתתת עליהם.

הומופוביה עצמית יכולה לבוא לידי ביטוי ברמה המודעת, כמו גם ברמה הלא-מודעת. כלומר, גם אם נראה כי לביטוי או התנהגות מסוימים אין קשר להומופוביה מופנמת, יכול להיות שאין הדבר כך, ואכן יש קשר בין השניים ברמה הלא-מודעת.

רוב הלהט"בים נאלצים להתמודד עם ההומופוביה העצמית שלהם במהלך גיבוש זהותם הלהט"בית, אך כדי שזהותם הלהט"בית תתפתח באופן חיובי ובריא, עליהם למגר את ההומופוביה העצמית שלהם. להט"בים, בעיקר ילדות/ים ובני/ות נוער, נאלצים להתמודד בעצמם/ן עם תהליך מורכב, מתמשך ומכונן זה, הגורם לעיתים קרובות לתחושות מצוקה, בלבול ומתח.

מחקרים רבים מראים כי להומופוביה עצמית השלכות פסיכולוגיות וחברתיות שליליות רבות. קיים קשר בין רמות גבוהות של הומופוביה עצמית לבין הערכה עצמית נמוכה, הסתרת הנטייה המינית ("הישארות בארון"), הפרעות אכילה והפרעות בדימוי הגוף, קושי ביצירת קשרים אינטימיים, מין לא מוגן, שימוש בחומרים ממכרים, דיכאון ואובדנות.

לקריאה נוספת אודות תהליך ההפנמה של הומופוביה
לקריאה נרחבת אודות הומופוביה
הרצאה בנושא הומופוביה מופנמת

הערך נכתב באדיבותו של נדב ענתבי